שמיעה מול הבנה

יכולתנו לשמוע מתחילה להשתנות מהרגע שאנו נולדים. בגיל 20 איננו יכולים לשמוע חלק מהצלילים שתינוקות יכולים. בגיל 30 או 40 ירידת שמיעה החלה כבר והיא ניתנת לאבחנה, אך ייתכן כי היא עדיין מתונה מאד.

בדרך כלל, השמיעה אינה נפגעת באופן רחב היקף, כך שאי אפשר לשמוע דבר. במקום זאת, ירידה בשמיעה משפיעה  על תדירויות מסוימות יותר מאשר על אחרות. תדירויות או צלילים גבוהים הם הראשונים להיות מושפעים.

בדיבור האנושי תנועות שהינן נמוכות בצליל, ממשיכות להישמע, ואילו עיצורים, שהינם גבוהים בצליל, מתחילים להישמט. הקשים ביותר לשמיעה הם העיצורים השקטים: ב, ס, ש, פ, ט ו-ז. התוצאה היא שאדם עם ירידת שמיעה מתקשה להבחין בין מילים כמו "סד" ו"צד" או "חש" ו"לש". זוהי הסיבה מדוע לקויי שמיעה רבים מדווחים שהם יכולים "לשמוע את המילים אבל לא להבינן".

אחת התלונות הנפוצות ביותר אשר מועלות על ידי סובלים מלקות שמיעה היא חוסר הבנה של מילים מסוימות. הסיבה לכך נעוצה בסוג הספציפי של לקות השמיעה ממנו סובל האדם. פעמים רבות, לקות שמיעה גורמת לכך שעיצורים מסוימים כגון ב' או ס' "חומקים" מבעד לאוזן. לא אחת, בדיקת שמיעה יכולה לאבחן באופן מדעי את הפער של שמיעה מול הבנה.

בתום בדיקת שמיעה, קלינאי התקשורת מנתח טבלה אודיוגרמה. זוהי טבלה כמותית ומילולית אשר מביאה לידי ביטוי את לקות השמיעה בכל אחת מהאוזניים, ואת חומרתה. שני הפרמטרים הרלבנטיים בטבלה הם תדר הגירויים (אשר נע בין 250 ל-8,000 הרץ) ועוצמת הקול (אשר נמדדת בטווחים של בין 10 ל-120 דציבלים).

כאשר הגרף שטוח באזור התדרים הנמוכים, ויורד באזור התדרים הגבוהים, מדובר בתופעה הקרויה HTL (High tones loss). זהו מצב בו לקות השמיעה איננה מונעת שמיעה של תדרים נמוכים (כגון אותיות אהו"י), אך פוגעת ביכולת להבין מילים עם עיצורים בתדירות גבוהה (ש, ב, ס, ט, פ, ז, ק, נ, ג). ישנן בדיקות שמיעה התנהגותיות אשר במסגרתן ניתן לאתר לקות שמיעה מול הבנה. למשל, בדיקת סף שמיעה לדיבור אשר במהלכה מושמעות לנבדק מילים "בעייתיות" בעוצמה הולכת ופוחתת. בדיקה זו נועדה לבחון מהו סף השמיעה לדיבור עבור הנבדק, וכיצד לקות השמיעה ממנה הוא סובל משפיעה על חיי היום-יום שלו ומפריעה להבנה.